רבים לא יודעים זאת, אבל כאשר בוחרים לקנות כלב עם תעודות, אנו לא רק רוכשים כלב גזעי ומתועד.
לרוב, יחד עם הכלב אנחנו נקבל לעיתים מיטה, פיסת שמיכה אהובה של הגור שלנו, צעצוע או אולי אפילו איזה ערכה שהמגדל יספק לנו שתכלול בתוכה כל מה שצריך לימים הראשונים.
אבל לא רק...
אנו נקבל יחד עם רכישת הכלב, גם "עסקת חבילה/נאמנות" קהילתית.
מה זה עסקת חבילה/נאמנות קהילתית אתם שואלים? או! תכף אסביר!
בפוסט זה אנסה להבהיר כיצד לדעתי צריכה להראות קהילה כלבנית, אל מול מה שלדעתי קיים היום בשטח - נאמנות לקליקות כלבניות שפוגעות אנושות בכלבנות הגזעית בישראל.
--------------------------------------------------
בבואכם לרכוש גור חדש הביתה, עומד בפניכם האדם אשר אחראי לשגר אותו אתם בוחנים. סביר להניח שכבר ניהלתם איזה דו-שיח עם אדם זה, יצרתם קשר חברתי ראשוני.
תהליך רכישת הכלב בדרך כלל מתחיל בבירור טלפוני בסיסי (או בהודעות, היום בעולם הרשתות החברתיות) על מהות הכלב, המחיר, מהיכן הגיע ולאן הוא הולך. במידה והתשובות יספקו אתכם (והתשובות אותם אתם תספקו תהיו טובות מספיק לצד השני) תקבעו לפגוש את המגדל ממנו תרצו לרכוש את הגור, ושם בדיוק יתחיל תהליך החיברות שלכם לעולם הכלבנות.
כאשר אתם בוחרים לקנות מאדם ספציפי כלב, אתם בעצם מצהירים (גם אם אין לכם כוונה בכלל להצהיר, או שאינכם מודעים להצהרה), שהנכם סומכים על האדם הזה.
שאתם מאמינים בגידול שלו, בדרך הכלבנית שלו, בחשיפה שלו. גם אם לא ביצעתם את הבדיקות הבסיסיות לגבי האדם הזה (ואתם צריכים, זה לא פלאפון זה כלב!) בחרתם במודע לרכוש גור מהשגר שלו ולכן במקרים רבים, תהיו מקושרים אליו חברתית (בין אם בבחירה מודעת, או לא).
מה משמעות הדבר בעצם?
עולם הכלבנות בישראל הוא עולם קטן ומצומצם מאוד. לעומת מה שנהוג לחשוב, אין פה עשרות אלפי כלבים גזעיים, אלא רק קומץ אלפים קטן של כלבים הרשומים בהתאחדות הישראלית לכלבנות. מרבית הכלבים אותם אנחנו רואים הם כלבים לא מתועדים - "דמוי גזעיים" הם נקראים.
כמות הכלבים המעטה, מעידה גם על כמות האנשים / מגדלים אשר עומדים מאחורי כלבים אלו. עולם הכלבנות הגזעית מושך אליו במקרים רבים אנשים שרכשו כלב גזעי ראשון ורוצים להתרשם מהאפשרויות שבעולם התערוכות. אלא שמאוחר יותר, רק מעטים נשארים בתוך עולם הכלבנות הגזעית. הסיבות לכך שמרבית האנשים לא נשארים בעולם הכלבנות הגזעית הן רבות ומגוונות (ועל כך אולי בפוסט אחר). אבל בבסיס עומדת לדעתי - הקהילה הכלבנית.
בסופו של יום, הכלבנות הגזעית הינה תחביב למרבית האנשים. זוהי אינה דרך חיים, במיוחד מכיוון שהתרבות הכלבנית בישראל אינה מפוארת ורצינית כמו במדינות אירופה (למשל).
קהילה (קבוצה חברתית, דתית, מקצועית או אחרת, שחבריה הם בעלי עניינים משותפים (אינטרסים או דעות), הפריה הדדית והרגשת שותפות, ויש להם מאפיין רצון זהים או דומים)
מעטים המגדלים הישראלים שיש להם תכנית גידולית נאותה וסדורה לאורך שנים, מבצעים בדיקות רפואיים מקיפות לכלבים שלהם, מרעננים קווי דם מפעם לפעם. מעטים הכלבנים אשר מטריחים את עצמם לקרוא מאמרים מדעיים, להתעדכן במידע רפואי לגבי הגזעים אותם הם מגדלים, לנסוע למדינות המקור וללמוד על מהיכן באו ומה מטרתם. וכמובן גם מעטים אלו שבוחרים בפינצטה את בעלי הגורים העתידיים שלהם. בוחרים את הקהילה שאליה הם רוצים להעביר את הידע שלהם.
מה משמעות הדבר - בוחרים את הקהילה? אאלץ לתת דוגמא מעולם הכלבנות הגזעית, אך מחו"ל, פשוט משום שלצערי אינני מכירה מגדלים שעושים זאת בישראל (ואם יש כאלו, אשמח להפניה).
במקומות רבים בעולם, מגדלים נוהגים לנסח "שאלון היכרות" לבעלי הגורים הפוטנציאלים. משמעות הדבר היא שמגדלים יוצרים מאגר ידע, שבו הם בוחנים מראש האם האנשים שלהם ימסרו את הגורים שלהם, הם אנשים שמתאימים לגידול הגזע ומתאימים להיות חלק מ"המשפחה" של בית גידול זה.
השאלון הוא כלי נוח מאוד לסינון ראשוני של הקונה, בהתחשב והוא יכול לבחון את הידע הבסיסי של הרוכש בגזע, את הניסיון שלו, הנכונות שלו להשקעה, סדר היום והשגרה של הבית - וגם כמה הוא מוכן ללמוד ולהפנים. קונים שאינם מתאימים, לא יעברו את הסינון. הקונים המתאימים יוזמנו לראות את הגידול. משם יתקיים תהליך מתמשך של סינון הדדי והתאמה זה לזה. לא רק הקונה צריך לבחון את הגור. המגדל יבחן האם זהו אדם שיתאים לקבל כלב מגידולו, האם הוא אחראי מספיק ונבון מספיק להצטרף ל"קהילה" שלו.
מגדלים רבים בעולם פותחים קבוצות פייסבוק/וואטסאפ בלעדיות לבתי הגידול שלהם ולבעלי הכלבים מגידולם. רבים גם פותחים את הקבוצות לקהל הרחב כדי להפיץ ידע, לסייע, לייעץ וכמובן - למכור גורים למתעניינים פוטנציאלים. בקבוצות אלו נמצא בליל של שאלות על הגידול, תמונות גורים, אנקדוטות מחיי היום יום של הכלבים והווי חברתי בעיקר, לצד ידע שבד"כ לא יסולא בפז, היישר מפי המגדל.
אחד הדברים שמצאו חן בעיני במיוחד ביפן - היתה הקהילתיות של תערוכת ההונבוטן (תערוכת האקיטות החשובה ביותר). לא כולם חברים, וחלק מהמגדלים מתחרים זה בזה בזירות. אבל החלק היפה ביותר ביום הוא הפסקת הצהריים - כולם יושבים תחת עצי הסאקורה ואוכלים ושותים יחד (בקבוצות, אבל עדיין יש תחושת יחד).
חלק מהרצון האישי שלי לייבא כלבה מחו"ל נגע בעובדה ששם יהיו לי "אבא ואמא". המורשת הגידולית שלה מאפשרת לי לקחת חלק בקהילה של אנשים שיש להם כלבים מבתי הגידול הללו, והם משמשים כמשענת זה לזה, יחד עם המגדל. זה לא מובן מאליו בשום צורה - זוהי קהילה. זוהי מערכת הדדית שמסייעת לבעלים להתמודד עם הכלב שבבעלותו, תוך קבלת מידע וייעוץ מאנשים עם ניסיון גידולי נרחב וספציפי לגזע, ואפילו לקווי הדם והאופי של הכלב שיש לך בבית, אין מידע מדויק ואמין מזה.
 |
| כלב אקיטה-אינו בתערוכת ההונבוטן ביפן, מאי 2019 |
קליקה (קבוצה סגורה, בדרך כלל מצומצמת, ובלעדית לחבריה שהקשר המתקיים ביניהם עמוק ואינטנסיבי יותר מאשר עם אנשים אחרים באותה הסביבה. הם לרוב אינם חברותיים כלפי אנשים מבחוץ שאינם תואמים את התדמית הסטריאוטיפית של הקבוצה או כלפי אלו שאינם מחזיקים באותן המטרות, ההשקפות ו/או תחומי העניין המאפיינים את חברי הקבוצה)
בישראל, לעומת זאת, הקהילתיות שונה בעליל והיא אינה קהילתיות כלל. היא מערכת קליקות שנוצרה לאור מצבים חברתיים ופוליטיים מסובכים וענפים בעולם הכלבנות הגזעית היוצרים אופורטוניזם לרוב.
כאשר אדם מבקש לרכוש כלב גזעי בישראל, יש לו מספר דרכים להגיע לגזע אשר מעניין אותו - רכז הגזע דרך ההתאחדות הישראלית לכלבנות, הפייסבוק, יד2/הומלס/פשפשוק (ואתרי מכירה נוספים).
כאמור, אלו לא דרכים שונות משאר העולם, אבל המנטליות פה היא שונה ולכן מובילה לתוצאות אחרות מבחינה חברתית בעולם הכלבנות הגזעית.
הדבר הראשון אותו אמור לעשות הקונה, הוא לפנות לרכז הגזע, על מנת שיפנה אותו להמלטות רלוונטיות וגם יבאר ויסביר לקונה הפוטנציאלי על הגזע, במידה ואינו מכיר אותו.
תפקיד הרכז הוא תפקיד שאינו נפוץ במיוחד בכלבנות הגזעית ברחבי העולם, וישראל היא אחת המדינות הבודדות בה התפקיד הזה קיים.
התפקיד מהווה בעייתיות מכיוון שלא אחת, האדם האוחז בתפקיד רכז הגזע יהיה גם מגדל של הגזע (בגזעים אקזוטיים הוא יכול להיות מגדל בודד בגזע), וגם מוכר אותו. הבעייתיות צועקת מתוך הטקסט - רכז שאמור להפנות לכל ההמלטות הפוטנציאליות (של כולם) חייב להיות ללא משוא פנים. אבל לא כך אנו מכירים את המנטליות הישראלית, נכון? רכז שהינו גם מגדל, יכול לחטוא פעמים רבות ולשמר לעצמו (או לחבריו ושותפיו לגידול) קונים פוטנציאלים, שיכירו רק אותו ויחזרו תמיד רק אליו, וימנע מתחרות.
מונופול? כן.
אנחנו רואים את זה לצערי הרב בגזעים רבים. אינטרס הרכז הוא אינו לחנך ולהעביר ידע, אלא למכור, וגם לפקוח עין על המתחרים.
דבר נוסף הנפוץ הוא, לפנות לקבוצות פייסבוק לייעוץ והכוונה ברכישת גזע. בקבוצות אלו ישנה מגמה בולטת של "יד רוחצת יד". כל אחד רוצה להפנות לחבר-מגדל שלו, כדי לעזור לו עם מכירת הגורים וכדי שבפעם הבאה כשלי יהיו גורים, החבר-מגדל הזה ימליץ עלי בפייסבוק. כך אנו רואים פעמים רבות עדר "ממליצים" על דמות בודדת לגזע כזה או אחר, כשבפועל יתכן ויש מגדלים נוספים עם גורים, המלטה ביתית איכותית או אדם בעל ידע גדול יותר.
אם כך, הגענו למצב שבו 2 שיטות מרכזיות לאיתור ורכישת גורים יוצרות קליקות נפרדות ומצב מונופולי.
מה קורה עם יד2/הומלסס/פשפשוק חיות מחמד? אתרי המכירות לצערי הם כר פורה לסוחרים ומרביעי חצר לפרסם כלבים למכירה. זה מכניס קונים פוטנציאלים למעגל מסחרר של הרבעות כלבים לא גזעיים ומוסיף עוד כלבים אומללים שכלל לא צריכים להיות במעגל הזה. אדם רוכש כלב בעשרות אלפי שקלים, ללא שום מידע מסוחר אשר הבטיח לו שהכלב גזעי. אדם זה רוצה "להחזיר השקעה" (לא כולם, זו הכללה לצערי לא גסה מספיק כי זו האמת בשטח) כאשר הכלב שלו מגיע לגיל בגרות מינית, וכך מוכר שוב גורים לאדם הבא. זהו מעגל שניתן לצאת ממנו רק בזכות הסברה קהילתית.
 |
| גורי אקיטה אינו בתערוכת ההונבוטן ביפן, מאי 2019 |
אז למה אני אומרת שיש קליקות בכלבנות הגזעית ולאו דווקא קהילה? אחרי 5 שנים בעולם הכלבנות, אני יכולה להגיד בבטחון שקהילה, אין פה.
ספורים מאוד המגדלים אשר בלב שלם וברוחב יד יתרמו לידע מקצועי של אדם זר.
לא פעם שמעתי אנשים ודמויות מפתח אומרים "אני פיתחתי את הידע שלי שנים, הוא הלך וקנה מכך וכך, למה שאספק לו ידע?" בעיני, זה עצוב מאוד.
בישראל, המגמה היא לא להעביר ידע גם לקונים שלך.
שוב, זו הכללה אבל זה המצב בשטח. במקרים רבים פנו אלי בעלי כלבים וגורים אשר רכשו כלב גזעי ממגדל כזה או אחר בשאלות לגבי הגזע. שאלות המעידות על בורות משמעותית וחוסר הכרה בסיסית של הכלב אשר כבר נמצא בבית, ואופיו. כאשר עניתי להם, שמעתי פעמים רבות - "בכלל לא אמרו לנו", "לא הסבירו לנו", "לא ידעתי בכלל, איך יכול להיות!".
לצערי נתקלתי גם בתופעת מידור של בעלי כלבים לא גזעיים, אשר באמת מחפשים ידע וסיוע והם נשלחים לאחר כבוד "ללכת לעזאזל". אנשים שכל חטאם היה לא מספיק עבודת שדה והם נענשים על כך מאנשים שיכולים בקלות יתרה לעזור להם, ובוחרים להפנות להם את הגב.
גם אני, בקנייה ראשונה של הכלב הגזעי שלי, לא ידעתי. גם לי, לא העבירו ידע. הייתי אבודה ומבולבלת בעולם הכלבנות הגזעית, עד שהרמתי את הכפפה בעצמי, ובחרתי לפנות לאנשים ולחנך את עצמי. הידע לא הגיע בקלות, כי אנשים לא ששים לשתף. ספציפית בגזע שלי גם לא היה מידע כתוב בעברית או דמות מפתח עם ידע עצום בתחום. נאלצתי לפנות למקורות אחרים.
בשיחתי הראשונה עם רכז גזע, כאשר באתי לברר פרטים על שגר מסוים ולברר על הכלב, ננזפתי, צעקו עלי וגם שלחו אותי לחפש באינטרנט, ולהתקשר אחרי השעה 12. מדובר בתפקיד התנדבותי, אני הרגשתי כמו פושעת שחודרת לחיים של מישהו פרטי, למרות שהוא הגורם היחיד שיכול לספק לי את הידע שלו אני זקוקה.
מעבר לחוסר הרצון לשתף בידע, בין אם מסיבות אגואיסטיות או מסיבות שהוא פשוט לא קיים (לא חסר "מגדלים" שבכלל לא מכירים לעומק את תקן הגזע אותו הם מגדלים, הוא פשוט בעל רווחיות וכדאיות כלכלית גבוהה מאוד). אנו רואים במקרים רבים רצון של שימור קליקה לטובת מאגר הרבעות וזיווגים, מידור מוחלט של גידול מתחרה (במקום שיתוף פעולה להשבחת הגזע והרחבת קווי הדם) וכמובן שליטה על השיח בין חברי הקליקה והזירה הגידולית במדינה שגם ככה הגידול בה מצומצם.
הכלב אותו רכש בן זוגי ממגדל מסוים הגיע עם חוזה דרקוני אשר קבע כי עליו להוועץ עם המגדל כמעט בכל נושא - מזון סוג ותדירות האכלה, אצל איזה וטרינר לטפל, כמה פעמים בשנה הכלב צריך להגיע לתערוכה, עם מי ואיך לזווג את הכלב (ולקבל אישור מהמגדל עצמו אפילו לגבי סירוס הכלב) ועוד כהנה וכהנה, סעיפים שכמובן אין להם שום תוקף חוקי מכיוון שכלב נחשב במדינת ישראל לרכוש, והוא הרכוש (איזה מושג דוחה) שלנו. חשוב לי לציין שהחוזה לא היה מסמך אינפורמטיבי המסביר כיצד לטפל בכלב נכון, אלא היה חוזה הנחיות חדות וחד-משמעיות שבלי הסכמה על חתימה עליו, הכלב לא היה נמכר.
על ידי עריכת חוזים כאלו, המגדלים בעצם מאפשרים לעצמם מידת שליטה על הזירה הגידולית בה הם פועלים. אנשים שאותם הם מחזיקים בחוזים (או אפילו חוזה וורבלי, או הסכמות מסוימות) ילכו אחריהם ויפעלו לפי דבריהם כי;
א. יש להם חוזה והם לא מודעים להשלכות המשפטיות שלו.
ב. אין להם ידע והמגדל מחזיק את כל הידע אצלו, והוא המקור.
ג. הם מרגישים נאמנות לאדם ממנו רכשו חבר אהוב ובן בית.
חשוב לי לציין, לא כל מגדל בעל חוזה, הוא מגדל אינטרסנט ונצלן. ישנם מגדלים אחראים אשר רוצים בלב שלם לראות את הגורים שלהם בבית מעולה ועל ידי חוזה הם "מרתיעים" את הבעלים הפוטנציאלים לדאוג לכלב בצורה נאותה ולא לעשות טעויות, בטח בלי להוועץ בהם.
אבל כאן שוב נכנסת הבעיה בתפיסה החשיבתית הכלבנית בישראל - הצורך לשלוט. הצורך לנהל קליקה, שתפעל לפי דבריך וראות עינייך, גם אם זה לא תואם את האידאלים של בעל הכלב.
כך נוצרת קליקה מורתעת ומרוסנת. למה מרוסנת? כי ישנם בעלים שמאמינים בלב שלם באיכות הכלב שלהם ורוצים לדוגמא, לזווגו בעתיד אבל הם נשלטים על ידי הרכז, מגדל, החוזה, הנאמנות, ההסכמים וגם האשמה. הם אינם בקיאים מספיק או בעלי ידע מעמיק וסומכים על המגדל שלהם לכוון אותם, גם אם טובתם כלל לא עומדת נגד עיניו.
למה קליקות זה רע?
קליקות כשלעצמן, אינן בהכרח רעות. כל אחד צריך להרגיש שייך לקבוצה מסוימת. לא כולנו יכולים להיות חברים של כולם, במיוחד כאשר עוסקים בתחביב - כל אחד צריך למצוא את הפינה הרלוונטית לו יחד עם האנשים שעושים לו טוב ומרימים אותו.
אבל..
אנו נמצאים במדינה קטנה מאוד, שבה מספר הכלבים הגזעיים מצומצם, ומספר הנפשות הפועלות הוא קטן. חלוקה לקליקות לא יכולה להיות מקובלת כאשר פועלים בזירה כל כך צרה. שיתוף הידע, העבודה יחד, תהליך ההסברה ומשיכת קונים לזירה הכלבנית צריכים להיות מטרות הקהילה הכלבנית הגזעית.
כיום, נראה בעיקר שאין קהילה ואין מטרות מלבד רדיפת תארים ומכירת גורים. כל קליקה עסוקה בלעשות לעצמה ולביתה. כך גם נראה הגידול הגזעי היום בישראל ולכן האתגרים המרכזיים שעומדים בלב זירת הכלבנות הגזעית בישראל חוזרים תמיד למקום ההסברה אל מול דעת הקהל הישראלי שתמיד יאמץ את גישת ה-Adopt don't Shop, "כלבים מאמצים ולא קונים".
המנטליות הישראלית הזו, מקשה לדעתי מאוד על מציאת בעלים נאותים לגורים, או בכלל, מגדלים מוערכים ומקצועיים.
עניין הקליקות ממשיך להיות בעייתי כאשר באופן סדור אנשים מסוימים ממודרים מהזירה הכלבנית, בין אם מרצונם האישי, ובין אם בגלל חרמות חברתיים כאלו ואחרים, פשוט כי הם רכשו כלב מ"האדם הלא נכון". הפגיעה בסופו של יום היא בכלבנות הגזעית כולה. קווי הדם נפגעים, איכות הכלבים נפגמת, המוניטין של הכלב בישראלי בזירה העולמית.
במקום שיתופי פעולה נחוצים ביותר, אנו רואים מלחמות אגו ומוניטין, הדרה חברתית, פגיעה אישית גסה מאוד (ולפעמים אף פלילית).
הפילוג בין הקליקות, וחוסר העבודה המשותף לקראת קהילה תומכת ומסגרת כלבנית בריאה, מביאה לדעתי, למצב בו כלבן בודד לא יכול לפעול כדי להמיר את רוע הגזירות הנופלות עליו (חוקי צער בעלי חיים העומדים על הפרק, החמרת חוקיי ייבוא ועוד).
אז מה אפשר לעשות?
לא הרבה. רק לפתוח את הראש, ואת הלב.
במדינה כה קטנה אין מקום למלחמת מעמדות ואגו. כן יש מקום לשיתוף מידע, שיתוף פעולה, הסברה והדדיות.
ייטב לכולנו אם נעצור רגע את סחרחרת הסחר, ההכפשה, חוסר המקצועיות וההשמצות, ונבין שמאחורי כל זה עומדים יצורים חיים ומשפחותיהם, שרק רוצים לגדלם בכבוד.
-------------------
פוסט זה משקף את דעותיי האישיות בלבד לגבי המצב החברתי הקיים בתחום הכלבנות בישראל.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.
כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.
