האקיטה-אינו הוא הגזע הגדול ביותר מבין ששת גזעי השפיץ היפני המקומי, והכלב היחיד הנמצא בקטגוריה של "כלב גדול".
הגזע
התפתח במקור בצד הצפוני של האי הונשו (Honshu), מכלבי הציידים 'מטאגי' (ציידים לשם הקיום או
מחיה עצמית). הכלבים של המטאגי היו דומים בגודלים לכלבי
שפיץ יפניים מגודל בינוני, והורגלו בציד של חיות גדולות כגון איילים ודובים.
במהלך תקופת האדו (בין השנים 1603-188), המשפחה השלטת 'סאטאקה' קידמה
קרבות כלבים כדרך לשעשוע והעלאת המורל בחיות. כלבי המטאגי גודלו והורבעו במטרה
לפתח כלבים גדולים יותר ובעלי יכולת לחימה חזקה יותר. עם הגעת תקופת המייג'י (אוקטובר
1868 ועד ליולי 1912) פותחו הגזעים טוסה משיקוקו (Shikoku), קאראפוטו (Sakhalin
Husky Karafuto-Ken) וההוקאידו (Hokkaido) מאיזור הוקאידו, יחד עם גזעים מערביים גדולים רבים כדי לפתח כלבי
לחימה מקומיים. מאסטיפים, רועים גרמניים ודני ענק הינם חלק מהגזעים ששומשו
להרבעות. הגזע איבד הרבה מתכונות השפיץ האופיניות לו - האזניים הזקורות, הפרווה
הכפולה והזנב המסולסל - ונודע בשם שין-אקיטה (Shin Akita) 'האקיטה החדשה'.
לאחר שקרבות הכלבים הוצאו מחוץ לחוק, בסיום תקופת המייג'י, הגזע
נכנס לתהליך של התנוונות. אולם, עם תחילת תקופת ה'טאישו' (יולי 1912 - 1926) יותר
ויותר קריאות לקידום ושימור הגזע נשמעו מחובבי הגזע ואקדמאים. בשנת 1918, נכנס
החוק ל'קידום שימור אוצרות לאומיים' ובשנת 1931, הגזע הוכרז כאוצר לאומי חי.
במהלך תקופת השפל והקושי הכלכלי שנוצרה אחרי מלחמת העולם השניה,
בעלות על כלבים נראתה ונשפטה כבזבזנית ואנטי פטריוטית. מרבית הכלבים, מלבד הרועים
הגרמנים (אשר נחשבו כשימושיים ככלבי צבא) נאספו והומתו. האקיטה לא היתה חריגה.
פרוות הכלבים שימשה להכנת ביגוד לצבא, ורבים מהכלבים נאכלו. רק על ידי מאמצים
אציליים של אנשים ספורים, הגזע לא נכחד. אולם, מספר הכלבים בגזע היה בסכנה ממשית,
ופרטים מעולים מהגזע אבדו לנצח.
תהליך שיקום הגזע מהכחדה וכיליון - לקח שנים רבות, ובמאמצים של
אנשים רבים.
במהלך המלחמה, מספר אקיטות זווגו עם רועים גרמניים בניסיון
להצילם מטבח. תהליך זה, והמורשת המעורבת של הגזע מימי כלבי הלחימה, העניקה
לאקיטה המודרנית מראה שונה במובהק מן הגזעים יפניים האחרים. לאחר המלחמה, אנשי
השירות הצבאי האמריקאים, אשר היו מוצבים ביפן, החלו להתעניין בגזע, ורבים לקחו
אותו איתם חזרה. אקיטות אלו היוו את הבסיס של הגזע בארצות הברית ומעבר ליפן. ביפן,
לעומת זאת באותה התקופה, החלה להתפתח תנועה הדרשה להחזיר את האקיטה ל'מקורותיה'
בעבר. החלה עבודה על תכנית גידול מקיפה, אשר בחנה את טיפוסי הגזע המועדפים - ואשר
בתורה יצרה את האקיטה היפנית המודרנית.
בארה"ב
לעומת זאת, האקיטה הגדולה יותר והכבדה היתה מועדפת, מה שהוביל לשני זרמים שונים
מאוד של אותו הגזע. היום, הטיפוסים חולקו ביפן לשני גזעים נפרדים לחלוטין, אולם
מעבר לים, ישנן עוד ארצות וארגונים אשר מזהים את האקיטה האמריקאית והיפנית - כגזע
בודד.
האקיטה
והשיבה הם הגזעים היפניים המפורסמים ביותר ברחבי העולם, וניתן לייחס רבות מפרסום
האקיטה לסיפור בודד - סיפור של האקיטה האצ'יקו, אשר חיכה לבעליו המת באופן יומיומי
לאורך שנים בתחנת הרכבת שיבויה. פסל בדמותו עודנו ניצב הן בתחנת שיבוי העמוסה והן
בעיירת הולדתו – אודטה, אקיטה.
למרות
שהגזע מוכר מאוד ביפן, מספריו הולכים ויורדים בעקבות גודלו ונושא הדיור במדינה.
תקן
הגזע של האקיטה ב-FCI מתאר אותו כך: "כלב גדול מידות,
עם מבנה יציב, מאוזן היטב ועם תכלית רבה. מאפייני מין משניים ניכרים היטב,
יחד עם אצילות, כבוד וענווה, ואף קשיחות. הגזע מגיע בשלושה צבעים - אקה (אדום),
שירו (לבן), וטורה (ברינדל). כמו כל שאר גזעי הניהון-קן, האקיטה הוא בעל פרווה כפולה,
המורכבת מפרווה מגן עליונה וגסה מעט ופרווה פנימית עדינה ועבה אשר נושרת תקופתית.
כל הצבעים באקיטה, מלבד הלבן זקוקים באורוג'ירו (סימונים בצבע קרם או לבן או
הצללות) בצידי הזרבובית, הלחיים, הצד התחתון של הלסת, הצוואר, החזה, הגוף והזנב
ופנים הגפיים. טווח גודל הכלבים נע בין 64-70 ס"מ מהשכמות בזכרים ונקבות
בטווח של 58-64 (מדובר על התקנים של ניפו, ההתאחדות הכלבנית היפנית וההתאחדות
העולמית לכלבנות, כאשר התקן של אקיהו קטן יותר ב-3 ס"מ עקב מדידות יפניות
ישנות יותר).
אקיטה
הם כלבים אינטיליגנטים ועצמאיים, ויכולים לשמש כבני לוויה מעולים לאדם אשר יתן להם
את תשומת לבו והפעילות הנדרשת. הם יכולים להיות טריטוריאלים מאוד ואף לשמש ככלבי
שמירה, אולם בטבעם אינם כלבי הגנה או אבטחה.
הם
גזע נדיר אף במולדתם, כאשר הרישום השנתי של הכלבים נע בין 2,000 - 2,500 (כלל
הרישומים). עיקר רישום התיעוד של הכלבים נעשה על ידי ארגון האקיטה-אינו הוזונקאי ( Akita Inu Hozonkai)
כיום,
יש מעט מדי מידע אשר מתייחס לבעיות בריאות גנטיות בגזע. אולם, מספר מחלות ידועות
ובעיות כן משפיעות על האקיטה, כגון אלרגיות, דלקת בלוטת החלב (sebacious adenitis), דיספלזיה של הירך ואף מחלת VKH בעיניים.
הטקסט המקורי נכתב על ידי ידידי שיגארו
קייטו, ואושר לי באדיבותו הרבה לתרגום - קישור לטקסט באנגלית
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.
כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.