האקיטה אינו - סקירה היסטורית וכללית על הגזע

האקיטה-אינו הוא הגזע הגדול ביותר מבין ששת גזעי השפיץ היפני המקומי, והכלב היחיד הנמצא בקטגוריה של "כלב גדול". 

הגזע התפתח במקור בצד הצפוני של האי הונשו (Honshu), מכלבי הציידים 'מטאגי' (ציידים לשם הקיום או מחיה עצמית). הכלבים של המטאגי היו דומים בגודלים לכלבי שפיץ יפניים מגודל בינוני, והורגלו בציד של חיות גדולות כגון איילים ודובים. 

במהלך תקופת האדו (בין השנים 1603-188), המשפחה השלטת 'סאטאקה' קידמה קרבות כלבים כדרך לשעשוע והעלאת המורל בחיות. כלבי המטאגי גודלו והורבעו במטרה לפתח כלבים גדולים יותר ובעלי יכולת לחימה חזקה יותר. עם הגעת תקופת המייג'י (אוקטובר 1868 ועד ליולי 1912) פותחו הגזעים טוסה משיקוקו (Shikoku), קאראפוטו (Sakhalin Husky  Karafuto-Ken) וההוקאידו (Hokkaido) מאיזור הוקאידו, יחד עם גזעים מערביים גדולים רבים כדי לפתח כלבי לחימה מקומיים. מאסטיפים, רועים גרמניים ודני ענק הינם חלק מהגזעים ששומשו להרבעות. הגזע איבד הרבה מתכונות השפיץ האופיניות לו - האזניים הזקורות, הפרווה הכפולה והזנב המסולסל - ונודע בשם שין-אקיטה (Shin Akita) 'האקיטה החדשה'. 

לאחר שקרבות הכלבים הוצאו מחוץ לחוק, בסיום תקופת המייג'י, הגזע נכנס לתהליך של התנוונות. אולם, עם תחילת תקופת ה'טאישו' (יולי 1912 - 1926) יותר ויותר קריאות לקידום ושימור הגזע נשמעו מחובבי הגזע ואקדמאים. בשנת 1918, נכנס החוק ל'קידום שימור אוצרות לאומיים' ובשנת 1931, הגזע הוכרז כאוצר לאומי חי. 

במהלך תקופת השפל והקושי הכלכלי שנוצרה אחרי מלחמת העולם השניה, בעלות על כלבים נראתה ונשפטה כבזבזנית ואנטי פטריוטית. מרבית הכלבים, מלבד הרועים הגרמנים (אשר נחשבו כשימושיים ככלבי צבא) נאספו והומתו. האקיטה לא היתה חריגה. פרוות הכלבים שימשה להכנת ביגוד לצבא, ורבים מהכלבים נאכלו. רק על ידי מאמצים אציליים של אנשים ספורים, הגזע לא נכחד. אולם, מספר הכלבים בגזע היה בסכנה ממשית, ופרטים מעולים מהגזע אבדו לנצח.

תהליך שיקום הגזע מהכחדה וכיליון - לקח שנים רבות, ובמאמצים של אנשים רבים.

במהלך המלחמה, מספר אקיטות זווגו עם רועים גרמניים בניסיון להצילם מטבח. תהליך זה, והמורשת המעורבת של הגזע מימי כלבי הלחימה, העניקה לאקיטה המודרנית מראה שונה במובהק מן הגזעים יפניים האחרים. לאחר המלחמה, אנשי השירות הצבאי האמריקאים, אשר היו מוצבים ביפן, החלו להתעניין בגזע, ורבים לקחו אותו איתם חזרה. אקיטות אלו היוו את הבסיס של הגזע בארצות הברית ומעבר ליפן. ביפן, לעומת זאת באותה התקופה, החלה להתפתח תנועה הדרשה להחזיר את האקיטה ל'מקורותיה' בעבר. החלה עבודה על תכנית גידול מקיפה, אשר בחנה את טיפוסי הגזע המועדפים - ואשר בתורה יצרה את האקיטה היפנית המודרנית.

בארה"ב לעומת זאת, האקיטה הגדולה יותר והכבדה היתה מועדפת, מה שהוביל לשני זרמים שונים מאוד של אותו הגזע. היום, הטיפוסים חולקו ביפן לשני גזעים נפרדים לחלוטין, אולם מעבר לים, ישנן עוד ארצות וארגונים אשר מזהים את האקיטה האמריקאית והיפנית - כגזע בודד. 

האקיטה והשיבה הם הגזעים היפניים המפורסמים ביותר ברחבי העולם, וניתן לייחס רבות מפרסום האקיטה לסיפור בודד - סיפור של האקיטה האצ'יקו, אשר חיכה לבעליו המת באופן יומיומי לאורך שנים בתחנת הרכבת שיבויה. פסל בדמותו עודנו ניצב הן בתחנת שיבוי העמוסה והן בעיירת הולדתו – אודטה, אקיטה.

למרות שהגזע מוכר מאוד ביפן, מספריו הולכים ויורדים בעקבות גודלו ונושא הדיור במדינה. 

תקן הגזע של האקיטה ב-FCI מתאר אותו כך: "כלב גדול מידות, עם מבנה יציב, מאוזן היטב ועם תכלית רבה. מאפייני מין משניים ניכרים היטב, יחד עם אצילות, כבוד וענווה, ואף קשיחות. הגזע מגיע בשלושה צבעים - אקה (אדום), שירו (לבן), וטורה (ברינדל). כמו כל שאר גזעי הניהון-קן, האקיטה הוא בעל פרווה כפולה, המורכבת מפרווה מגן עליונה וגסה מעט ופרווה פנימית עדינה ועבה אשר נושרת תקופתית. כל הצבעים באקיטה, מלבד הלבן זקוקים באורוג'ירו (סימונים בצבע קרם או לבן או הצללות) בצידי הזרבובית, הלחיים, הצד התחתון של הלסת, הצוואר, החזה, הגוף והזנב ופנים הגפיים. טווח גודל הכלבים נע בין 64-70 ס"מ מהשכמות בזכרים ונקבות בטווח של 58-64 (מדובר על התקנים של ניפו, ההתאחדות הכלבנית היפנית וההתאחדות העולמית לכלבנות, כאשר התקן של אקיהו קטן יותר ב-3 ס"מ עקב מדידות יפניות ישנות יותר). 

אקיטה הם כלבים אינטיליגנטים ועצמאיים, ויכולים לשמש כבני לוויה מעולים לאדם אשר יתן להם את תשומת לבו והפעילות הנדרשת. הם יכולים להיות טריטוריאלים מאוד ואף לשמש ככלבי שמירה, אולם בטבעם אינם כלבי הגנה או אבטחה. 

הם גזע נדיר אף במולדתם, כאשר הרישום השנתי של הכלבים נע בין 2,000 - 2,500 (כלל הרישומים). עיקר רישום התיעוד של הכלבים נעשה על ידי ארגון האקיטה-אינו הוזונקאי ( Akita Inu Hozonkai)

כיום, יש מעט מדי מידע אשר מתייחס לבעיות בריאות גנטיות בגזע. אולם, מספר מחלות ידועות ובעיות כן משפיעות על האקיטה, כגון אלרגיות, דלקת בלוטת החלב (sebacious adenitis), דיספלזיה של הירך ואף מחלת VKH בעיניים. 

הטקסט המקורי נכתב על ידי ידידי שיגארו קייטו, ואושר לי באדיבותו הרבה לתרגום - קישור לטקסט באנגלית 

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.

כל הדרכים מובילות לאודטה - תרגום מאמר ופרשנות לצבעי האקיטה אינו

עונשם של הכלבים הגזעיים - האמנם?

את הפוסט הזה כתבתי כתגובה ל"מאמר" שפורסם באתר מכון דווידסון, הזרוע החינוכית של מכון וויצמן.
----------------------------

לישראלים יש בעיה.

בעיה חמורה מאוד ואין לה פתרון ממשי, חוץ אולי מקצת ענווה – עם ישראל חושב שהוא המציא את הגלגל.

זה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום בחיים שלנו – בתחומים רבים, הישראלים באמת המציאו את הגלגל וזו גאווה אמיתית.

בתחומים אחרים ורבים – הישראלים בורים מוחלטים. מה חמור יותר מבורות? בורות מתובלת באגו. בורות שלא מוכנה ללמוד מניסיון של אחרים.

וזו הגישה הישראלית לכלבנות גזעית ומתועדת.

וכתוצר ישיר מהגישה הזו, ובאופן מאוד לא מקרי, הדיון הקולני במרבית האוכלוסייה הישראלית נגוע בשנאה יוקדת לכלבים גזעיים והמגדלים שלהם. בין אם מדובר בסוגיית "מעמדות" או סוגיה דורית, פוליטית או כל דבר אחר (כנראה שליהודים קשה לשמוע את המינוח 'גזע' בכל הקשר) השיח התפרש בצורה נרחבה ומשמעותית יותר מאשר רק נגיעה בגידול הכלבים הגזעיים והמגדלים עצמם.

הכלבנות היא עתיקה וותיקה. יותר מבוגרת מישראל, מסורת ארוכת שנים ברחבי העולם. אבל בישראל – כמו בישראל, מתעלמים  ממסורת של מאות בשנים ברחבי העולם כולו, וממציאים גלגל עקום.

כיום, יש מעל ל-400 גזעי כלבים מוכרים ברחבי העולם. רבים מהם בעלי שורשים היסטוריים של מאות בשנים, לעיתים אלפי שנים (אני עצמי מגדלת 2 גזעים כאלו). היכן שאנשים חיים, כלבים כמעט תמיד השתתפו ולקחו חלק פעילו בחייהם, וזוהי אחת הסיבות המרכזיות שכלבים שגשגו לאורך אלפי שנים – לצידו של האדם.

מה שרבים אולי לא יודעים זה שבגזעים רבים מאוד של כלבים, ישנם פריטים ספורים מאוד ואוכלוסיות גזעים מצומצמות, ברמה כזו שאם היו כל חיה אחרת – זה היה זן מוגן ובסכנת הכחדה. אולי קשה להאמין, אבל גזעי כלבים רבים יכולים להכחד. בקריאה היסטורית, תגלו שישנם גזעים שכבר נכחדו, ואינם קיימים.

בשנים שבהם אני מגדלת את הכלבים שלי, ראיתי וחוויתי לא מעט בורות, ואפילו אגרסיביות קשה שהופנתה כלפי, רק בגלל שבחרתי לקנות את הכלבים שלי, והם גזעיים ובעלי תעודה.

במדינת היהודים, מדברים הרבה על דברים שאין בהם הבנה בסיסית או רצון ללמוד ולהפנים. לאחרונה (וגם לא כל כך לאחרונה) נתקלתי בלא מעט כתבים שגויים ורחוקים מאוד מהמציאות לגבי מצב הכלבנות הגזעית ומצב הכלבים בישראל בכלל.

הכתבות והמידע המוטעה לגבי בריאות הכלבים הגזעיים, הומניות ואתיות הגידול והמכירה עצמה -  ממשיכות להיות מצוטטות בקבוצות כלבים, פורומים ורשתות חברתיות כאמת נכונה ומוחלטת.

לצערי הרב - הן רחוקות ביותר מהאמת!

במרבית מהמקרים, לכותבים הפייטנים אין שום הכשרה כלבנית או הבנה בסיסית במשמעות והחשיבות של גידול מתועד. במרבית המקרים, לא יזיק לכותבי הפוסטים, "המאמרים" והמניפסטים הנרגשים  לגשת וללמוד פיזיולוגיה וגנטיקה כלבנית במדרשה לכלבנות אותה מפעילה ההתאחדות הישראלית לכלבנות - הגוף הכלבני היחיד המקצועי בארץ אשר נמצא תחת מטריית ההתאחדות העולמית לכלבנות -FCI. ומוסמך לתת תעודות לכלבים בישראל.

לו האנשים הללו המטיחים רפש בכלבנות המתועדת יום וליל היו טורחים ולומדים את הנושאים לעומק, לפני שכתבו פוסטים ומאמרים ארסיים, גזעניים, שגויים ומפלגים, שמבוססים על ססמאות שקריות שנזרקות מפי העמותות כבר עשרות שנים, היו מגלים שבמדינה ישראל (ובעולם בכלל) ישנן מגבלות על הרבעה וזיווג כלבים גזעיים.

במדינת ישראל, יגלו כל אוהבים הכלבים הנלהבים (אך הבורים לצערי), נדרשת בדיקת DNA לכלב גזעי ומתועד, במידה ובעליו מעוניינים לזווגו. כמו כן, נדרשות במקרים רבים בדיקות היפ-דיספלזיה, בדיקות עיניים, פטלה, בדיקות נשימתיות ועוד ועוד - הכל בהתאם לגזע הכלב.

במדינת ישראל יגלה הקהל, אולי לתדהמתו הרבה, אסור לזווג כלבים חולים, כלבים שהם בני משפחה קרובה או רחוקה (אחים ואחיות, אבות ובנות וכו'), אסור לזווג נקבה מעל גיל מסוים או מתחת לגיל מסוים.

אסור לזווג יותר מX פעמים נקבה. אסור לזווג X פעמים ברצף. האם אתם מודעים לחוקים הללו שנאכפים על ידי ההתאחדות כלפי כל בעלי כלב גזעי הרוצה לזווג את כלבו?

האם אתם יודעים שהכלב נדרש לציון גבוה (בתערוכה או במבחן התאמה לגידול) כדי להוכיח שהוא ראוי להיות מזווג? לו הייתם חוקרים, הייתם מגלים שנערכת ביקורת שגר לאחר המלטה, כדי לוודא שהגורים והאם מוחזקים בתנאים הולמים.

אולי רצוי שכל מתנגדי הגידול המתועד ידברו ויוועדו עם מגדלים, גנטיקאים וכלבנים מקצועיים במדינת ישראל ובעולם כדי שיתרשמו מהאמת היחידה שקיימת שם בחוץ - גזעים חשובים, וכלבנות גזעית היא הפתרון ולא הבעיה (בכל העולם יודעים זאת).

בעידן הפייק ניוז והפייק ריאלטי, אולי רצוי שאנשים והקהל הרחב יקבלו פחות מידע לא מאומת, לא מדויק ולא נכון כלל מהעמותות שכנראה להם הם תורמים. ראוי לפתוח את הראש במקצת, וללמוד מהי האמת ומה קורה בשטח בפועל.

אם הקהל הרחב היה טורח להתעניין וללמוד, היה מגלה שיש פה אוכלוסייה כלבנית מקצועית ואחראית, אשר עובדת עם הכלבים שלה ברמת הספורט הכלבני, החשיפה, סוציאליזציה והחיברות, עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים וגם בהסברה כלבנית.

עם ישראל היה מגלה אוכלוסיה מקצועית ובקיאה, שטורחת לטוס גם מעבר לים כדי להשביח את המבחר הגנטי בישראל (וגם בעולם), ומשקיעה הון תועפות (לעיתים ללא תמורה, כן כלבנות זה לא עסק ובטח לא מכניס, לכולם יש עבודה נורמלית, אף אחד אינו רוטשילד) כדי להביא כלבים בריאים, תואמי גזע ומאוזנים למדינה מכל רחבי העולם.

ראוי להעמיק את הידע ולקרוא ולהחכים על משמעות החלוקה לגזעי כלבים, מה טיבם, מה מטרתם ולשם מה פותחו.

לא אכחיש שישנם גזעים שהיום אינם מייצגים נכונה את הגזע, ולאורך העשור האחרון (ואף לפני כן) נעשים מאמצים אמיתיים של כל קהילות הכלבנות בעולם על מנת לתקן ולשפר מה שקולקל בעבר.

גם היום ישנם אנשים שהכלבנות אינה בליבם וחושבים שרחם הכלבה הוא למטרת כסף וסחר. אלו אינם מגדלים. הם אינם מייצגים את הכלבנות הגזעית והכלבים האומללים שיוצאים תחת ידם - הם הכי רחוק מגזעיים ומתועדים.

ההפרדה בין הסיטואציות חשובה. השיח התקין והנכון חשוב!

בעולם יודעים - הכלבנות היא הפתרון.

לכן נאסרה באנגליה מכירת חיות בחנויות. לא נאסר על המגדלים המקצועיים למכור את הכלבים שלהם - להפך! ההמלצה היא לפנות לבית גידול מקצועי ומתועד בלבד!

אותו המצב קיים היום בארה"ב. האיסור הוא על מכירת חיות בחנויות, ובטח ובטח שלא ממגדלים מקצועיים הרשומים בהתאחדויות הכלבניות השונות!

בקנדה גם לאימוץ כלב (בתשלום של לעיתים מאות ואלפי דולרים), אתם תידרשו להוכיח שאתם יכולים לדאוג לכלב עד לסוף ימיו ולרווחת החיים שלו (ברמה שאם יש לך דירה, יכול להיות ולא יתנו לכם לאמץ). בשוודיה ומדינות סקנדינביה השונות אין כלבים וחתולים משוטטים - כולם הורדמו. כולם קונים בעלי חיים בריאים ומתועדים ממגדלים מקצועיים. ישנה רק הכלבנות גזעית. וכך גם בלא מעט מדינות אירופה המערביות. תחקרו, תלמדו ותראו מה הולך בעולם.

אני קוראת לכם לפנות למשרד החקלאות על מנת לקבל מספרים אמיתיים של הכלבים המומתים בישראל (זה לא 100 אלף) על מנת שתגלו את האמת.

הנכם מוזמנים לפנות להתאחדות הישראלית לכלבנות על מנת להבין מה הם המספרים האמיתיים של הכלבים הגזעיים הנולדים פה בארץ (2000 כלבים בשנה, אם לא פחות).

הכלבים הללו לא באים על חשבון המעורבים הננטשים. אבל איך מתרבים הכלבים המעורבים? את השאלה הזו צריך לשאול את העמותות.

אולי הגיע הזמן שתשאלו את עצמכם - למי יש אינטרס לשמר את הקונספציה השקרית של 100 אלף כלבים מומתים כל שנה? את מי זה מעניין? מי מרוויח מכך? בטח לא הכלבנות הגזעית!

מי מקבל כסף מהממשלה, מתורמים, ומפריטה נלוזה על רגשות הציבור.

היכן הכספים הללו ומי מגלגל אותם? היכן המיליונים הללו? ומדוע הם לא מושקעים חזרה בעמותות, במזון לכלבים האלו? בתשלומי וטרינרים, בטיפולים מצילי חיים, בתנאים הולמים בכלביות? בהדרכת אימוץ נכונה ומשמעותית עם מאלף,  מדוע המספרים לא מצטמצמים?

כיצד נוצרים 100 אלף כלבים להמתה מדי שנה?! מהיכן הם מגיעים?

אני מצרפת לכם קישור למאמר בבלוג שלי אשר כתבתי על משמעות הגזעים ומדוע הם חשובים.

http://theshibascream.blogspot.com/2015/06/blog-post.html

מידע נוסף ניתן להשיג גם בפניה אישית אלי, גם בפניה להתאחדות הישראלית לכלבנות, ובטח ובטח בפניה למשרד החקלאות.  אשמח להפנות כל אדם שמתעניין לגנטיקאים וכלבנים וותיקים שישמחו לתת מידע אמיתי על הנושא.

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.

השיבה אינו - כלב של פעם בחיים

כלבים יפנים שונים משאר הכלבים בעולם לטעמי. 

בין אם בנראות הייחודית של כל גזעי השפיץ היפני, החל מהשיבה הקטן ביותר, דרך השיקוקו, קאי-קן, קישו-קן להוקאידו ולבסוף לאקיטה - גזע השפיץ היפני הגדול ביותר. אך ייחודיות הגזעים היפנים נוגעת לא רק לאופי, המראה, המקור הפרמיטיבי שלהם והגידול. לטעמי הייחוד של כל הגזעים היפנים נוגע לעובדה כיצד היפנים עצמם תופסים אותם. היפנים אוהבים ומעריכים יופי, עדינות, שלמות, הרמוניה וגם מינימליזם. הם אינם מכבירים במילים, אולם כאשר הם מתארים דבר מה - הם יעשו זאת בנפש פיוטית ופואטית. לא בכדי שירי ה'הייקו' היפנים הם כה מתומצתים - ליפנים כשרון לתאר במילים ספורות רעיונות גדולים ומושגים אדירים. 

משום השפה המליצית והנפש הפואטית שלהם - הרבה הולך לאיבוד (בתרגום). 

אין כתבים רבים בשפות זרות על גזעי המקור היפנים. עם התפתחות האינטרנט, נגישות המידע נהיתה מעט קלה יותר, אך לא בהרבה. עדיין חסרים תרגומים רבים מהשפה היפנית, ומרבית המידע הכתוב הוא בשפת המקור. 

לעיתים מגדלים וחובבי הגזעים אשר דוברים את השפה מתרגמים טקסטים של מגדלים זקנים ומומחי גזעים יפנים - אולם זה לא מאוד נפוץ, ועדיין יש חוסר רב בטקסטים כתובים באנגלית לדוגמא. 

במאמר זה, אני מנסה להנגיש במעט את המידע שנצבר עשורים ביפן, יחד עם הסברים כיצד היפנים רואים בעיניים מקומיות את מה שראוי להקרא - שיבה-אינו. 

השיבה הוא כלב של שלושה מרכיבים עיקריים. 

הסטנדרט היפני (Nippo) לכלבים היפנים כולל שלוש מילים מיוחדות המתארות יחד את מהות הגזעים המקומיים. אם לכלב השיבה אין את כל שלושת התכונות המתוארות הללו באיזון מושלם, כלב כזה בקושי יכול להקרא שיבה. 

אז מהם שלושת המרכיבים אשר נותנים לשיבה-אינו את ייחודו בעיני היפנים?

המושג הראשון, וייתכן החשוב ביותר - Kan'i'  敢為  

כלב מגזע השיבה אינו צריך להיות בעל אופי נועז, אינטנסיבי (אך בשום פנים לא אגרסיבי) בעל אצילות, תעוזה וארשת כבוד. אופי השיבה-אינו הוא נמרץ, אמיץ מטבעו עם 'אש מתחת לטוסיק וגם בבטן' (בהגדרה חופשית). זהו כלב שלא יתחיל מלחמות, אך יסיים אותן. כלב בעל אופי שלעולם לא יכנע ולא ייסוג תחת איום. ניתן לראות את העוצמה בעיני הכלב. הערנות של הכלב ניזונה מהקשב שלו, ומאוזנת על ידי מידה מסוימת של קור רוח. חשוב מאוד לזכור, השיבה הוא כלב ציד, וחובה שיהיה אמיץ, אך לא חסר זהירות. לכלבים הטובים ביותר, יש הילה מיוחדת אשר יכולה אף להעביר צמרמורת בגב המתבונן בו. אני חושבת שנכון מאוד לתאר כלב כזה כ- נשמה ללא חת / ללא פחד. זהו מושג אמנם אמביוולנטי, אבל ניתן להרגיש את עוצמתו כאשר פוגשים בו - הכלב מקרין אומץ, קור רוח, גאווה ואצילות. 

 

אקירה בגיל שנה וחצי - צולם על ידי יוסי גיא

המושג השני מתייחס לאופיו של הכלב, ומחייב שיהיה בעל מזג טוב. 

הוא מתייחס לאופיו הנאמן והצייתני של הכלב יחד עם חושיו החזקים ההופכים אותו לבן לוויה ביתי נהדר. הוא מסוגל וראוי להיות כלב שמירה מעולה, זריז וצייתני. הוא חכם ואינטיליגנט ויגיב לפקודת בעליו מבלי ליצור רושם כנוע. כמו שציינתי, השיבה הוא לא כלב אשר מתחיל קרבות או ריבים רנדומלים. זהו כלב בעל נפש עדינה ואופי עדין כלפי בני משפחתו וכלפי אלו אשר זכו לאמונו וכבודו. לגזע יש רגישויות רבות שצריך לתת עליהן את הדעת, אולם כשהשיבה מתחבר עמך בכבוד הדדי - הוא יהיה בן הלוויה הטוב ביותר שתוכל לבקש. לעיתים קרובות נאמר, שכלב יפני יקח לו בעלים אחד לכל חייו. תכונה זו נקראת Ryousei 良性  

זכר שיבה-אינו מתוק שפגשנו בתערוכת ההונבוטן ביפן. 

המושג השלישי מתאר את השיבה ככלב טבעי, פראי. זוהי לא בדיוק "תכונה", אלא יותר תיאור כללי הנוגע לגזעים היפנים. השיבה מראה לנו את היופי הטבעי והלא מסובך שלו דרך מאפיין זה. את יופיו, השיג השיבה במהלך התבגרותו ובאמצעות 'חוויות החיים', התוצאה היא התפתחות מלאה ומאוזנת של הכלב - נפשית ופיזית. 

מושג זה מתייחס ליופי הטבעי של נפש הכלב, יחד עם מראהו. השיבה מגלם בתוכו פשטות מעודנת, הופעה ללא הגזמה. בתקנוני הגידול השונים, וכן גם בניפו, מצוין כי השיבה חייב להיות טבעי במראה שלו, ללא פיסול או מלאכותיות. העיקרון הוא הפשטות והאלגנטיות המעודנת. מאפיין זה  רלוונטי לא רק לפיזיולוגיה של הכלב, אלא גם נוגע לאופי ואישיות הכלב. 

השיבה הוא זן פרמיטיבי שאינו מבוית, אינו "מעוטר" או "מקושקש" אלא בעל יופי טבעי לעומת פומרניין, רטריברים, ספניאלים וגזעים נוספים. לעומת הגזעים המבויתים - השיבה הוא כלב כפרי, טבעי, ללא פנפונים שנוצרו ביד אנושית דרך שנים של ביות - הן במזגו, והן במראה הכלב.  מושג זה נקרא Soboku 素樸. 

הערה: במערב פעמים רבות, ההערכה מופנת לכלב שהוא יותר "ראוותני" או "צעקני" "מאסיבי" או כבד במראהו - יש שיחשיבו זאת ההפך הגמור מתכונת הסובוקו - והכלב יחשב כחסר אלגנטיות.

הערה: ניתן למצוא 'סובוקו' בדרכים רבות של אורח חיים יפני, ובביטויים שונים של אמנות, כמו ארכיטקטורת הגנים היפנית. הפשטות של הגן היפני היא המעניקה לו את היופי המקורי. זאת בניגוד למה שנראה לעיתים בגנים המערביים.

באופן דומה ניתן לראות את סובוקו ברהיט, שהמהות שלו לא מעוטרת ועם זאת חיננית ויפה. היופי שבפשטות הוא תמצית הסובוקו. 

תכונות אלו הן טבע בסיסי ומולד לכל הגזעים היפניים, ומבטאות מאפיינים חיוניים בגזעים היפנים. 

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.