הרשומה על איך הכרתי את בעלי בתערוכת כלבים (או, איך כלבים יפנים מביאים מזל...כנראה)

אז החיים עצמם השתלטו, ולא כתבתי פוסט כבר למעלה משנתיים (אבוי!).

אבל במלוא הכנות, לקחתי כמה צעדים אחורנית מעולם הכלבנות וגם מהחוג לכלבי שפיץ, במיוחד בשנה האחרונה. 

הכלבה הקטנה שלי ליסי נפטרה לפני כמעט שנתיים. גידלתי אותה מגורות ובמותה היתה בת 11 שנים. היה לי קשה מאוד מנטלית לחשוב על כלבים, לראות כלבים, לכתוב עליהם. האובדן היה קשה מדי, גם רגשות האשמה.

פתחתי את הלפטופ אינספור פעמים כדי לכתוב פוסט על אבל, אובדן חיה אהובה ואובדן בן לוויה של שנים, אבל לא הייתי מסוגלת. 

ראיתי את יוז'י האקיטה שלנו קמל, בוכה עוד יותר מברגיל, והלב נכמר. 

בשנה האחרונה אני ובעלי הבאנו גורת שיבה-אינו חדשה מחו"ל, שהכניסה לנו המון שמחה ואהבה לבית, ובעיקר עשתה המון טוב ליוז'י. 

אבל על תהליך ההבאה שלה (שהיה קשה מאוד ומאתגר), קניית כלב מתועד בחו"ל ועוד, אכתוב בפוסט אחר ונפרד.

אני ובעלי (התחתנו בנוב' האחרון, 2018), טסים לירח דבש ביפן שבוע הבא. 

אני מתכננת לתעד את הטיול (עד כמה שאוכל, כי עצלה) בבלוג הזה. אז חשבתי שכפוסט "הקדמה", אספר כיצד הכלבים היפנים שלנו הכירו ביננו. 

אני חושבת שבשלב הזה, לא מעט אנשים שמכירים אותנו, יודעים שבעלי מרק ואני, הכרנו בתערוכת כלבים. 

האמת, זה המקום האחרון שחשבתי שאפגוש בו את גבר חלומותיי. אבל זה קרה, קצת כמו בסרטים והאגדות :) אז אם לי היתה תקווה, לכווווווולכם יש. ותביאו כלב, הם מעלים את הסיכוי לזוגיות!

קורו השד נולד בשנת 2014, והתחלנו ללכת איתו לתערוכות מגיל 3-4 חודשים בערך. 

בשלב ההוא, הוא היה השיבה היחיד בזירה ואף אחד מאנשי השיבה לא ממש לקח חלק בתערוכות. 

אני עצמי לא הכרתי יותר מדי את עולם התערוכות והנפשות הפועלות, אבל הכלבים היו יפים, האווירה היתה חביבה (בעיני צעירת כלבנות פעורה, כן?) אז הגענו לתערוכות, אני ואבא שלי, לעיתים עם האחים הקטנים שלי. 

כשקורו היה בן 6-7 חודשים בערך, החוג הישראלי לכלבי שפיץ קיים תערוכת חוג בחודש אפריל בקרית אתא. אישית, מעולם לא הייתי בקרית אתא (ירושלמית), כף רגלי בקושי דרכה בצפון, ובטח שלא בקריות. 

לא יודעת למה, אבל כנראה שלאבא שלי היה אקסטרה משעמם בסוף השבוע ההוא, ורשמנו את הכלב לתערוכה ונסענו חמישתנו (אני ואבא, ניקול אחותי הקטנה, בן, אחי הקטן וקורו), לקרית אתא. בנקודת הזמן הזו, כבר התחלתי להיות יותר פעילה בגזע, צברתי ידע וחומר וגם כמה שיבות התחילו לבצבץ בתערוכות.

עמדתי בקשר מול איתי, בחור צעיר שגידל אקיטות יפניות והיה יד ימינו ובן טיפוחיו של יו"ר החוג לשפיץ דאז.
איתי היה נחמד ושופע ידע. ידעתי לסמוך עליו בכל שאלה ושאבתי ממנו ידע גם על אקיטות וגם על שיבות. הקשר ביננו היה חברי והוא ליווה אותי לא מעט בתחילת דרכי בעולם הכלבנות. 

בתערוכה הזו, בקאנטרי קלאב בקרית אתא, איתי הכיר לי את בעלי לעתיד. 

ברגע שראיתי אותו ידעתי שהוא יהיה בעלי. 

איתי זכר שיש לנו בעיות האכלה עם קורו, הדביל העקשן אליטיסט ולא מוכן לאכול שום מזון (נפוץ למדי בגזע, וגם באקיטה אינו). החלפנו לו לא מעט מזונות בשלב ההוא, ודי הרמנו ידיים מהעקשנות שלו. איתי הציע לנו לקנות שמן "גריזלי" לתסף לאוכל של הכלב, שמעורר תאבון. אבל בגלל שהשמן בא בג'ארות הוא גם ממש יקר. 

ניקול אחותי בתמונה משותפת עם קורו בתערוכה בקרית אתא

אז איתי מספר לי שיש בחור בירושלים ויש לו אקיטה יפני שאוכל רע ממש, בררן כמו קורו. אולי נרצה לקנות ג'ארה של שמן "גריזלי" יחד? אמרתי לו שזה נשמע לי אחלה, ובוא נדבר איתו.

איתי לקח אותי לצד השני של האולם, ואז אני רואה אותו - בעלי לעתיד. הוא גבוה, מאוד, וממושקף ומזוקן, ובאופן כללי נראה כמו כל ההיפסטרים שפושים בישראל (רק בלי man-bun). אבל הוא מצא חן בעיני, מהרגע הראשון. התקשקשנו מעט, קבענו שנדבר על נושא השמן.. וזהו...

חזרתי לצד שלי של אולם הספורט, אבל לא יכולתי להתנתק, הבחור ממש מצא חן בעיני. אני לא בטוחה אם החלפנו מספרי טלפון או לא. 

בסוף היום, קורו לקח מקום שני בין כל הגורים בתערוכה. הכלב של מרק, יוז'י, לקח מקום שלישי. צחקקתי לי בלב :) אני אוהבת לנצח. 

חזרנו לירושלים, אבל לא הפסקתי לחשוב על הבחור. אחרי התלבטות של איזה יומיים-שלושה, הוספתי אותו בפייסבוק כדי לדון בנושאי שמן "גריזלי". התכתבנו מעט אחרי התערוכה, קשקושים בסיסיים של היכרות ראשונית, קצת על הכלבים, לא מעבר. 

פאסט פורוורד חודשיים קדימה לחודש יוני - אני עמוק בעולם הדייטינג, די שונאת את המין הגברי, וויתרתי עליו כי יצאתי לסבב מאסיבי של דייטים עם היצורים הכי גדולים בירושלים (ככל הנראה). 

יום שני בהיר אחד, מקבלת הודעה מהבחור (כבר קצת שכחתי אותו, וגם לא התכתבנו כל הזמן הזה). מתעניין בשלומי, איך הכלב אוכל ולמה אני שונאת היום את כל הגברים, והאם זה משהו קבוע? 

מפה לשם, בן האנוש האמיץ הזה, מזמין אותי לצאת (מזכירה, היה לי יום שנאת גברים קיצוני מאוד, פרסמתי סטטוס על בחור שפשוט בסוף הדייט טען שאין לו ארנק, והוא רגע הולך לדירה להביא כרטיס וכו' וכו', נו אתם יודעים, הדוש התורן). 

חייבת לומר, שהתרשמתי מאוד מאומץ ליבו. 

ומשם, הכל היסטוריה. אנחנו כבר 4 שנים יחד, בדיוק התחתנו :) ותכף ירח הדבש שלנו. 

פגשתי את אהבת חיי ביום שכנראה האלים בירכו וכל הכוכבים בשמיים נצצו, הפלנטות עמדו בשורה והסתנכרנו והמלאכים בכו ומצאתי את הסטרייט הרווק החלומי היחיד בכל התערוכה! 

וכבונוס, היה לו גם כלב חלומות. 

יוז'י באחד הביקורים הראשונים שלו אצלי בדירה

מאז, אמא שלי מכבדת את קורו בכבוד של מלכים, הוא הביא לבת שלה בעל, ולא סתם! אלא אחד רופא. שאיפת כל אם פולניה! היא מאוהבת בכלב הזה באופן קיצוני.

משפחת היפנים שלנו גדלה לאורך השנים ב-2 כלבים נוספים, וזכיתי במשפחה חדשה עם שגעון כמו שלי. 

אז כאמור, שבוע הבא אנחנו טסים ליפן (כמה הולם) לירח הדבש המשוגע שלנו. 45 יום של הרפתקאות במדינה הכי מיוחדת בעולם. 

ועל כל זה, תודה לכם - יוז'י וקורו. 

(ואיתי)

יוז'י וקורו, אהבה שנועדה לקרות! 

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.