שיבה-אינו - הגזע העתיק בעולם! חלק ב' - תכונות ומאפיינים

קווים כלליים לאופי השיבה-אינו:

השיבה נוטים להפגין התנהגות עצמאית למדי, ולעיתים אף אגרסיבית. אולם, מאפיין זה נוטה להשתנות בין זכרי שיבה לנקבות, ונגזר בעיקר מקריטריון השיבה ככלב ציד וחוש הציד שלו. שיבה אינו ישתלבו היטב בבית ללא חיות קטנות אחרות או ילדים צעירים, אבל כן מגיבים היטב לאימונים ואילוף מוקדם. אילוף מוקדם יכול בהחלט להוות מרכיב מרכזי בגיבוש אופי השיבה, ואף להוות את ההבדל המהותי בין שיבה בעל סוציאליזציה מוצלחת וטובה לבין שיבה בעייתי.

עצמאות, אומץ, מורכבות וישירות הם מאפיינים מרכזיים באופי השיבה. האופי העצמאי שלו יכול להוכיח את עצמו כבעייתי במפגש עם זרים, אבל נאמנותו של הגזע ואהבתו לבעליו ומשפחתו הם אלו אשר זיכו את השיבה בכבוד האדם ובפופולריות הגזע.

השיבה הוא גזע נקי מאוד, אשר מקפיד על הופעתו ושומר על חזותו. הכלב יתפס לעיתים מלקק את כפותיו ורגליו בדומה לחתולים במטרה לשמור על פרוותו נקייה. בגלל אופיים ורצונם לניקיון, גורי שיבה בדרך כלל קלים לאילוף צרכים, ולעיתים אף ילמדו את עצמם לא לעשות צרכים בשטח המחיה שלהם. בדרך כלל, הוצאה של השיבה לאחר ארוחה או שינה מספיקה על מנת להנהיג לכלב מנהגים נכונים לגביי צרכיו.

קורו בתמונה גאונית שצולמה על ידי אח שלי

מאפיין מרכזי (אשר משום מה פספסתי כאשר חקרתי על הגזע לפני שנים, ואשר לא נתקלתי בו עד לאחר שרכשנו את קורו שלנו) הוא 'צרחת השיבה' (מכאן גם שם הבלוג). צרחת השיבה תתרחש כאשר הכלב אינו מרוצה או מתגרים בו, והוא יפיק צרחה גבוהה וארוכה – שנשמעת כמו באנשי או אישה שרוצחים אותה. בדרך כלל, השיבה יצרח כאשר הוא מרגיש שמתנהגים איתו בצורה לא נכונה או עושים דבר מה אשר אינו לטעמו. לעיתים הכלב יצרח בעיתות שמחה (לדוגמא חזרת הבעלים הביתה לאחר שהייה ממושכת הרחק מהכלב), או הגעה של אורח שהשיבה אוהב אותו. אנחנו חווינו את הצרחה לראשונה כאשר ניסינו לענוד קולר לצווארו של קורו. נבהלנו כל כך שחשבנו שקרה משהו. פעם נוספת קורו צרח כאשר הלכנו לוטרינר. הוא סיים את הזריקות שלו (בלי להוציא הגה!) ופשוט ישב לו על השולחן והתחיל לצרוח. הווטרינר כל כך נבהל! במשך 4 דקות שלמות קורו ישב על השולחן וצרח (אבא שלי לא נגע בו וגם הוטרינר לא) ואז פשוט הפסיק. אני חושבת שהוטרינר כמעט הרטיב את עצמו כי בכלל לא הבין למה הכלב צורח, ובטח כל מי שהיה בחוץ חשב ששוחטים שם מישהו.

אני מוכרחה לציין, שצפיתי בעשרות סרטוני צרחות שיבה, ולצערי הרב, הרבה מהם אינן צרחות שיבה אמיתיות, ולמען האמת בכלל לא מתקרבים לאיך שצרחה אמיתית נשמעת (או לרמה של הצרחה של קורו). רק הסרטון הזה של הגורון מתקרב לצרחה אמיתית. 

מאפיינים מרכזיים:

השיבה הוא חתול-פעלול: השיבה אוהב לעולל תעלולים, ולשבור את הכללים והחוקים. בעל שיבה לעולם לא ישתעמם, כי תמיד השיבה יזמום משהו. לפעמים זה משהו רע, ולפעמים זה משהו טוב. אנחנו כבר חווינו את הרע המקסימלי של קורו. אחים שלי היו בבית בחופשת חנוכה, לבד עם קורו. בעוד שאח שלי הלך לעשות שיעורים, ונעל את קורו בכלוב הגורים שלו כי לא יכול היה להשגיח עליו, אחותי הקטנה דווקא שיחררה אותו, והלכה לעיסוקיה. כמובן שהם הסתבכו בצרות צרורות. קורו החליט שלאכול את הטפטים (משי איטלקי!!!) של אמא שלי זה רעיון טוב. היא כעסה מאוד כמובן, ואחים שלי שילמו על שאננותם והאמון המלא שלהם בכלב.

השיבה הוא ליצן: אין ספק שכלבי השיבה אוהבים להיות במרכז העניינים, ויעשו כמעט הכל בשביל תשומת הלב. מה שהכלב יעשה יהיה מקורי, מצחיק ובדרך כלל הצגה רצינית "שואו". את הנקודה הזאת חוויתי ביום ו' האחרון. אני וקורו נסענו להוד השרון לקבוצת אילוף גורים לקראת תערוכת התאחדות הכלבים בינואר הקרוב. זאת היתה הפעם הראשונה שקורו נחשף לכלבים שהם אינם הכלבה שלי. כמובן שהוא היה מאוד חששן בהתחלה, וכל הזמן ברח מהכלבים שסבבו אותו (הם גם היו אקיטות אמריקאיות – כלבים גדולים מאוד, אפילו בשלב הגורות). אבל לקראת סוף היום קורו נפתח לחלוטין וחש אמיץ מאוד (ואולי גם קצת התאבדותי). הוא קפץ ונבח על שורה של 5 אקיטות ענקיות (קשורות) וממש התגרה בהם לתפוס אותו. כך נוצר מצב שהבעלים שלהם ממש נאבקו להחזיק אותם ברצועה בעוד שקורו מקפץ לו כמו שדון ומתגרה בכולם.

אקיטה אמריקאי - אלו אפילו לא בוגרים אלא גורים! 

השיבה הוא צ'ארמר: העיניים הכהות, החיוך הממזרי, הקסם המרדני. אין ספק ששיבות הן שועלי קסמים שיודעים בהחלט איך הם נראים ומה הם משדרים, ולא יהססו להקסים אתכם ולתעתע בכם עד שתספקו את מה שהם מבקשים – ממתק, תשומת לב, או משחק. השיבה יודע בהחלט להשיג את מבוקשו בכל דרך שכשרה בעיניו. קורו לדוגמא, יתחיל לנבוח ולהתרגז אם מישהו מפסיק באמצע המשחק ומסב את תשומת ליבו לדבר מה אחר, זה די משעשע ולא רחוק מהתנהגות של בן אנוש. אקירה לעומתו, פשוט תדחף ביננו, לבין מה שכרגע אנחנו מתעסקים בו, ותדרוש תשומת לב.
פעמים אחרות - הגרון שלנו יקרע מתחנונים שתבוא לשבת איתנו, והיא פשוט תבוז לנו ותתעסק בשלה. 

אז למה לבחור בשיבה?

השיבה הוא לא כלב רגיל. למעשה, השיבה הוא כלב לא רגיל כלל, ומזכיר יותר חתול מאשר כלב. אם אתם רוצים כלב אשר מעט שונה, אשר יאתגר אתכם ויאפשר לכם לגדול יחד איתו, אשר יפתיע אתכם בכל דרך אפשרית, מצחיקה, שובבה ושועלית, אזי השיבה הוא הכלב בשבילכם.

שיבות הם כלבי שמירה טובים. הם אינם רעשנים, אולם כאשר אנשים זרים מתקרבים לבית, או כאשר הם מבחינים בקולות או רחשים משונים הם יזהירו את בעליהם ואף ינבחו. לגזע גם זכרון מעולה והם ידעו להבחין כאשר דברים אינם עומדים על תיקונם.

אני לא בטוחה מה קורה פה, אבל זה מצחיק!

שיבות הם בעלי חן, קלי תנועה ומלאים באנרגיה. הם קופצים, רצים (דוהרים יותר נכון) ומטפסים (יש להם כפות רגליים שטוחות שמאפשרות להם לטפס בקלות רבה מאוד ובעלות אחיזת קרקע מעולה). שיבות הם חברים מעולים לטיולים, טיפוסים וטרקים למינהם! כאמור, אם לא תשגיחו על השיבה שלכם – הוא יפנה לצד האפל וישתמש בחופש שלו כנגדכם J

גזע השיבה-אינו הוא חכם מאוד. הם יכולים ללמוד בקלות ובמהירות פקודות. הם גם חושבים שהם חכמים מכם ולכן יקשיבו לכם רק כאשר זה יתאים להם ויהיה לתועלתם. הם יכולים לפענח פאזלים ומשחקי כלבים באופן מרשים ומהיר, ולכן חשוב לאתגר אותם ולהעסיק אותם בשלל פעילויות. לעולם אל תשכחו שהגזע הוא פרמיטיבי, וככזה - הוא אינו מרצה. כאמור, חכם וחד, אבל יבחר להשתמש בכישוריו לתועלתו האישית, ופחות על מנת לרצות את הבעלים שלו. לא פעם, הובכתי על ידי הכלבים שעשו בדיוק הפוך ממה שפקדתי עליהם. תתרגלו!

גופו של השיבה אמנם קטן, אבל האישיות שלו היא ענקית! אין ספק שניתן לראות את האופי של השיבה ברגעים הראשונים שלו, ולהבין שזהו כלב ייחודי מאוד ובלתי רגיל. קורו אצלנו כבר כמעט שש שנים, ואקירה שנתיים וחצי, ואנחנו מגלים עליהם דברים חדשים באופן יומיומי. אני משוכנעת שהם ימשיכו להפתיע אותנו לשארית חייהם, וזה חלק מהכיף. 

ולמה השיבה לא יתאים לכולם?

כמו שאמרתי, השיבה הוא עצמאי וכמשתמע מכך הינו בוטה, בעל אופי חזק ואף עקשן. לשיבה מדיניות של "חוסר כניעה". הוא לעולם לא יפנה את גבו לאתגר, ולעיתים ילחם כדי להשיג משהו. לעיתים הדבר מתבטא באגרסיביות כלבית הכוללת אגרסיביות באוכל או אל מול כלבים אחרים ואף אנשים אחרים. על מנת למנוע מצבים כאלו, יש להיות סבלניים מאוד ולעבוד עם הכלב (ולא לשלול אילוף, למרות שבכלבים פרמיטיבים זה פחות יעיל).

לשיבה גישה של "השגת רצונותיו". הוא יעשה כמעט הכל על מנת להשיג את מה שהוא רוצה ולתחמן את בעליו. בזמן גיל ההתבגרות, רוב הזמן קורו ישב באמצע החדר וחשב. אלו הרגעים הכי מפחידים, כי אנחנו יודעים שיש לו מזימה חדשה ומרתקת, ואנחנו לא מסוגלים להגן על עצמנו מפניו. אקירה עד היום זוממת, ואנו מגיעים לפעמים להפתעות חדשות בבית. 

נקודה חשובה שנתקלנו בה היא שהשיבה הוא פשוט דרמה קווין. הוא יבכה, יילל, ויתנהג כאילו זה סוף העולם כאשר אינו מרוצה מדבר מה (זהירות! תכף תבוא צעקת השיבה). כאשר השיבה לא מרוצים הם מאוד רגישים ויכולים לנשוך או להתעצבן כאשר מישהו מתקרב אליהם. ולכן, חשוב מאוד לחשוף את הגור שלכם מרגע הגעתו הביתה. הרבה מאוד תלוי גם במגדל ובחודשיים הראשונים של חיי הגור ורמת העבודה של המגדל עם הכלבים שלו. 

למעשה, השיבה אינו כלב לכולם. ישנם גזעים הרבה יותר קלים וחברותיים מאשר השיבה-אינו. כמו שכבר אמרתי השיבה הוא עצמאי במיוחד ויש שיאמרו מרוחק או קריר. הוא אינו כלב כיס או כלבלב-חיק. אם הנכם מחפשים כלב להכרבל עמו, זהו אינו הכלב בשבילכם.

השיבה הוא קרבי, פלפלי ואקטיבי מאוד. אם אתם מחפשים כלב ששוכב על המיטה ומחמם את קרסוליכם, דפדפו הלאה.

השיבה הוא מורד. אם הנכם מחפשים כלב ממושמע, מאולף למשעי אשר יבצע כל פקודה אשר תנבחו עליו רק כדי לספק את מאוויכם – דלגו עליו.

ולמרות כל האתגרים - השיבה שווים את זה. כלב שונה, ייחודי, מרתק ומסקרן ולא בובה על חוט, לדעתי זהו הכלב האידיאלי, בעל אישיות, אופי וטמפרמנט ייחוד - בן משפחה אמיתי!

שיבה אינו - הגזע העתיק בעולם!

בפוסט הקודם, דיברתי על אהבתי לגזע השיבה-אינו, ועל הכמיהה העמוקה להשיג לי אחד משלי. אבל מה זה בעצם שיבה-אינו? מה מיוחד בגזע, ולמה דווקא הוא?

קודם כל, חשוב להבהיר, גזע השיבה לא דומה לשום גזע כלבי אחר שהכרתם. הכוונה היא כמובן לקווי האופי הייחודיים לגזעו ולאו דווקא למראהו הנאה. 

©The picture belongs to Cheryl Giffen
שלושת צבעי השיבה - שחור, אדום ושומשום, יחד עם הצבע הלבן (לא רצוי)

ההיסטוריה של הגזע:

מוצא גזע השיבה-אינו ביפן. מתוך יפן יצאו 6 גזעי כלביים ייחודיים, כאשר השיבה הוא הקטן שבהם. הגדול ביותר בקבוצה הינו גזע האקיטה-אינו. בין לבין, ישנם 4 גזעים בינוניים – שיקוקו, קאי, הוקאידו וקישו. כל ששת הגזעים הללו הינם בעלי קווי מראה וטמפרמנטים דומים וכולם שייכים למשפחת כלבי השפיץ.

שמו של השיבה-אינו מורכב מהקנג'י (אות יפנית) 'אינו' (INU), אשר משמעותה בפשטות – ''כלב''. אם כן, שיבה-אינו זה בעצם "כלב-שיבה". אולם, המשמעות המדויקת של השם אינה כה ברורה. משמעות המילה 'שיבה' יכולה גם להתייחס לשיח קטן או עץ שענפיו הופכים לאדומים בתקופת השלכת (brushwood). לשם זה יכולות להיות מספר משמעויות, והדעות חלוקות לגבי מדוע הכלב נקרא בשמו. סיבה מרכזית יכולה להיות נעוצה בעובדה כי הצבע המרכזי של הגזע הינו אדום-כתום, כעלי השלכת. בנוסף, הגזע מסווג כגזע המיועד לציד, ונשאלת השאלה האם הכלב צד בתוך שיחים נמוכים וקטנים ומכך נובע שמו. סיבה שלישית יכולה להתייחס לדיאלקט הנאגאנו (Nagano)  העתיק אשר בו המילה 'שיבה' משמעה "קטן". אם כן, השם יכול להתייחס בעצם לגודלו של הכלב. כך או אחרת, כל משמעויות השם הולמות בהחלט את הגזע, הן ברמה התיאורית, והן מבחינת האופי כפי שמצטייר.

ממצאי בדיקות די.אן.איי שנערכו בשנים האחרונות ניתן להבין כי גזעי השפיץ היפנים הינם הכלבים העתיקים ביותר בעולם (כיום ידועים כ-14 גזעים עתיקים), המתוארכים אף למאה ה-3 לפני הספירה ויתכן שאף קודם לכן.

קלדוגרמת גזעי הכלבים העתיקים בעולם

במקור, השיבה אינו גודל על מנת לשמש ככלב ציד, ולחשוף חיות קטנות כגון ציפורים וארנבים. למרות הניסיון לשמר את הגזע, הוא כמעט ונכחד במהלך מלחמת העולם השניה, וזאת בעקבות מחסור חמור במזון ומחלת הכלבלבת (שימו לב! זוהי לא כלבת אלא וירוס קטלני הפוגע באופן אנוש במערכת הנשימה, העצבים והעיכול הכלבית ומובילה בסופו של דבר למוות).

כל הכלבים שהורבעו לאחר מלחמת העולם השניה, הורבעו בסופו של דבר משלושה קווי-דם בודדים. שושלות דם אלו היו "שינשו-שיבה" מאיזור נאגאנו, "מינו-שיבה" מאיזור גיפו (Gifuprefecture) ו"סאנ'ין-שיבה" מאיזור טוטורי ושימאנה (Tottori & Shimane). שיבות השינשו היו קטנות יותר ואדומות יותר מאחיהן, שיבות המינו היו בעלי זנב בצורת סער (לעומת הזנב המקורזל המוכר כיום), ואילו הסאנ'ין היו גדולות יותר מהשיבות המודרניות, ושחורות לחלוטין, ללא החלקים החומים והלבנים המוכרים כיום.

כאשר מחקר הכלבים היפנים התמסד, בתחילת המאה ה-20, שלושת שושלות אלו שולבו לאחת – גזע השיבה אינו. הגזע פורסם לראשונה לאחר שיקומו בשנת 1934, ובשנת 1936 הגזע הוכרז כנכס לאומי יפני על ידי הקרן לשימור הכלבים היפנים.

בשנת 1954 הכלב הובא לראשונה לאדמת ארצות הברית על ידי משפחה ששירתה שירות צבאי ביפן.

בשנת 1979 נולד השגר הראשון בארצות הברית.

כיום הגזע מגודל בעיקר כחיית מחמד, הן ביפן והן במדינות העולם.

מבנה הגזע ומראהו:

גזע זה מוגדר כיום כגזע בקטיגוריה "בינונית". גובהם מגיע עד ל-40 ס"מ, גופם חזק וחסון. בדרך כלל הנקבות קטנות יותר מהזכרים, ומבנה גופן צנום יותר ופחות פרוותי. מבנה הראש של השיבה הינו משולש, עיניו נמצאות בקדמת ראשו והנן מלוכסנות וקטנות. אזני השיבה משולשות, עבות מאוד ועומדות גבוה על קודקוד הראש. זנב השיבה מסולסל ושעיר, ונראה כמעין מניפה. מראהו הכללי של השיבה דומה לשועל (בצבעו האדום) ואף לזאב בצבעיו האחרים.

מבנה הגוף הרצוי לשיבה.

פרוות השיבה הינה כפולה – פרווה תחתונה קצרה ורכה המבודדת את גופו מפגעי מזג האוויר, ופרווה עליונה ארוכה יותר ומעט "קוצנית". צבעי השיבה מחולקים לשלוש קטגוריות – אדומה (זו הנפוצה ביותר), שחורה – עם סימני אורג'ירו (urajiro, סימוני הפנים המסורתיים של השיבה) חומים ולבנים, ושומשום -  פרווה מגוונת מאוד – שבה הפרווה התחתונה היא בדרך כלל אדומה, לבנה או אפורה והקצוות שחורים-אדומים. ישנה קטגוריה נוספת – כאשר פרוות השיבה הינה לבנה (לא כשלג, אלא יותר בגוון 'קרם') וסימוני האורג'י'רו אינם נראים שכן הם באותו הצבע. קטיגוריה זו בעיני היפניים והתאחדות הכלבנים האמריקאית אינה רצויה והם אינם מעודדים המלטות ייעודיות של צבע זה.

סימני האורג'ירו המסורתיים הינם הכרחיים על האזורים הבאים של הפרווה: צדדי החוטם, הלחיים, פנים האוזן, תחתית הלסת והחלק העליון של הצוואר, החלק הפנימי של הרגליים, הבטן והצד העליון של הזנב. בנוסף סימון מרכזי וגדול בצבעי הפרווה השחורים והשומשום – על קדמת החזה כמעין משולש.

טבלת ההתכנות בזווגים של שלושת הצבעים

טבלת ההתכנות בזווגים של שלושת הצבעים

רציתי להמשיך ולדבר על הקריטריוניים הייחודיים של השיבה, והאיפיון של הגזע, אבל הפוסט הזה מעט ארוך יותר משציפיתי, ולכן החלטתי לחלק אותו לשניים.

הפוסט הבא יתמקד בקווי האופי וההתנהגות של הגזע, תוך בחינת התכונות הייעודיות לשיבה, עם קצת רקע בסיסי על המצאות השיבות בישראל וסקירה של השיבה בתרבות הפופולרית ובמדיה!

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מאלינה קושניר, אסור בהחלט.

תפתחי בלוג!

זה מה שאינספור חברות אמרו לי, לאורך תקופה ארוכה. 

"אבל אין לי מה לכתוב, והאינטרנט מוצף בבלוגים!"

"על איפור, על לייף-סטייל, על מה שבא לך". 

אבל לא הסכמתי. היו לי הרבה סיבות, ותירוצים למכביר: הזמן לא מתאים, אני עסוקה בלימודים, אני עסוקה בעבודה, אין לי מה להגיד, אין לי כוח.

עד לאחרונה.

ההורים שלי החליטו להביא כלב חדש הביתה. ולמרות שאני כבר לא גרה איתם די הרבה זמן, ההתרגשות היתה בעיצומה. ידעתי שזאת ההזדמנות שלי להכתיב בדיוק איזה כלב יתאים לנו למשפחה, וידעתי גם איזה גזע אני רוצה. 

כבר שנים ארוכות אני חולמת על גזע אחד ספציפי, ולמען האמת אני לא זוכרת אפילו איך נחשפתי אליו, אבל זה קרה, ומאז אני מפנטזת עליו ארוכות. ערגתי לשיבה-אינו במשך הרבה מאוד זמן, אבל ידעתי שזה לא יקרה בקרוב, אם בכלל. 

קודם כל, כבר יש לי כלבה מדהימה ויפהפייה. דבר שני, הגזע נדיר באופן חסר תקדים בישראל. אם אני לא טועה (וכמובן שאין נתונים שאפשר לשלוף בשום מקום), יש פחות מ-20 פריטים בכל המדינה, מה שיוצר מצב שאין גורים, ואין המלטות. נקודה שלישית שעבדה לרעתי היא העובדה שאני גרה בדירת שותפים - אמנם היא נפלאים ואוהבים את הכלבה שלי - אבל להביא גור חדש הביתה, לא היה ריאלי. ונקודה אחרונה, וחשובה במיוחד - הגזע יקר מאוד, ואני סטודנטית תפרנית.

אז אהבתי מרחוק, וחיכיתי במחשכים לרגע המתאים! לא נעים לומר, אבל פריצה לבית השכנים של הוריי עבדה בהחלט לטובתי. ההורים הפנימו שלחיות בבית גדול בא עם חסרונות מרובים, אחד מהם הוא פרצות ובעיות אבטחה. גם אחותי בת התשע הרגישה מאוד מעורערת מאז התקרית, וסירבה לישון לבד בחדר.

כל הסיבות הובילו את ההורים שלי להחלטה – הגיע הזמן להביא כלב הביתה, ולו רק שאחותי תרגיש בטוחה שוב ויהיה לה עם מי להתכרבל.  

ההורים הסכימו לכלב – לכלב שאני רציתי – והדלקתי אותם קשות על הגזע, רק מה, מאיפה נשיג אחד כזה, לא הייתה המלטה בישראל כבר שנתיים. הודיתי במפלתי, וידעתי שכנראה ניקח לברדור (כלב נפלא, כן? אבל קצת גנרי לטעמי). אבל....

כנראה שמישהו אוהב אותי שם למעלה, וכל הכוכבים והפלנטות הסתדרו בשורה, והמלאכים שרו והסמל האסטרולוגי שלי זרח או משהו, ונכנסתי לי ליד-2, הפלא ופלא! המלטה של שיבה-אינו! לא האמנתי לטוב מזלי, חיכיתי מ-2011-2012 שיהיה איזה רחש או לחשוש על המלטה, והנה פה, זהב טהור – הגזע האהוב עלי פשוט קורץ לי. מיהרתי להתקשר, לוודא שהגורים כולם לא נחטפו וארגנתי פגישה ביננו לבין האדון החביב שמכר את הגורים.

מפה לשם... יש למשפחה גור שיבה-אינו.

אבל מה עושים עכשיו?! המידע על הכלבים האלו באינטרנט יחסית מועט, שכן הגזע היה בסכנת הכחדה ממשית לפני פחות ממאה, ושוקם רק בעשורים האחרונים, לאחר מלחמת העולם השנייה. אז מה הפלא שהמידע עליו מוגבל מאוד, ובישראל בכלל לא יודעים להגיד עליו כלום (המאלפת לא מכירה, הוטרינר בכלל לא שמע על כזה, רק בהתאחדות הישראלית לכלבנות יש מידע מוגבל מאוד).

וזאת הסיבה שהובילה אותי לפתוח בלוג.

הרגשתי שיש חוסר מהותי בפלטפורמה בעברית המספקת מידע מדויק ככל האפשר (מניסיון אישי!), רלוונטי וממשי לגבי הגזע הזה. 

אני לא מתיימרת להיות מאלפת, וטרינרית, מומחית כלבים משום סוג או קטגוריה. רק משוגעת על כלבים, בדגש על שיבה. אז אולי יש שם מישהו שרוצה קצת מידע, או תמונות חמודות להפליא או סתם לתמוך בנו בתקופה הזאת שאנחנו מסתגלים ומגלים כמה זה קשה לגדל גור, ובפרט גור שיבה. 

אני משערת שהנושא המרכזי של הבלוג הוא גידול שיבה (ופומרנית מהממת!), חינוכו וכל המסביב. באופן כללי אני מגלה כל יום דברים חדשים על הגזע, ובכלל על התנהלות כלבים, כי כבר די הרבה זמן לא גידלתי גור.

אז תכירו - קורוגיטסונה הוא השיבה-אינו שלנו, ובקיצור - קורו. המסורות אומרות כי לשיבה אינו נותנים שם יפני, שמתחיל באות הראשונה של שם האב - קאי. קורוגיטסונה ביפנית "שועל שחור", וקורו בקיצור זה "שחור". 

קורו שלנו נולד ב-14.09.2014, והחודש יהיה בן 3 חודשים (12 שבועות). כבר עכשיו אנחנו רואים קווי אופי יחודיים מאוד לגזע, שבהחלט לא נתקלנו בהם עם כלבים אחרים. כמו שאמרתי, אינני מתיימרת להיות מבינה גדולה בכלבים, אבל משחר ילדותי במשפחתי היה כלב, ואני מכירה מאפיינים כללים של כלבים וצורת התנהגות, ונראה שהכושי הקטן בכלל לא תואם שום מאפיין כלבי כזה או אחר.

אם תרצו לדעת למה בעצם אני משתגעת על הגזע, מה המאפיינים שלו ולמה הוא כה מיוחד ושונה מכל גזע אחר, תוכלו לקרוא בפוסט הבא ^.^